כמה נרות, אמרת?

ראשית, בשמי ובשם חבריי לשם, הריני לאחל לכולנו חג אורים שמח. הערב מדליקים נר אחד, כמובן, ואחר כך, מה? במקור אמורים להדליק כל ערב נר אחד וזהו, אבל מפה לשם, מבית שמאי לבית הלל, התפתח הידור להדליק נרות רבים רבים. וזה מוביל אותי להרהורים וגם לסקר בתחום ההומור: האם אתם אנשים של נר אחד או של שמונה, או במילים אחרות, מה תעדיפו - בדיחה קצרצרה או בדיחה ארוכה?

מצד אחד בדיחה קצרה היא יעילה יותר. יש הרבה חן במשפט או שניים מלוטשים וחדים. האגדה מספרת שאפילו החבר המינגווי, כשנמאס לו לשעמם אותנו עם הזקן והים, פנה לכתוב את הסיפור הקצר בעולם: "למכירה, נעלי תינוק, מעולם לא ננעלו". לעומת הסיפור העצוב הזה, מספרים על סטודנטית שקיבלה מטלה לחבר סיפור קצר שיכלול דת, מין ומסתורין. גם היא הצליחה להעביר את המסר בשש מילים: "אלוהים אדירים, אני בהריון! אבל ממי?"

יתרון נוסף בזכות הבדיחה הקצרצרה משתקף במעשה שהיה בפרופסור ישעיהו ליבוביץ. הוא נשאל לגבי הגשת עבודה בקורס שלו אם העבודה צריכה להיות ארוכה. הוא ענה שאם היא טובה, אפשר להגיש עבודה קצרה. ואם היא גרועה? התחכם הסטודנט. אזי על אחת כמה וכמה עדיף שתהיה קצרה, רשף הפרופסור. מאידך גיסא, רעייתי הסבירה לי פעם, שהיא מעדיפה לצפות בסדרות טלוויזיה מאשר בסרט. בסרט אין מספיק זמן לבנות מהלך משמעותי, ולפיכך גם הקתרזיס בסוף דל למדי. יש בזה משהו, ללא ספק. בבדיחה ארוכה אפשר לבנות מגדל רב קומות ורבדים, ולעטר אותו בשלל שנצים וקישוטים. או אז כשממוטטים אותו בשורת מחץ, כגודל הנפילה כך גודל השעשוע. עם זאת יש פה גם סיכון רב. כפי שהצופים בסדרה "אבודים" יודעים, כשהסוף מאכזב אחרי שהשקעת זמן, נקשרת רגשית וטיפחת ציפיות, אין אכזבה גדולה הימנה.

ואם אתם תוהים לגבי חוכמת ההמונים, תשמחו לדעת שד"ר ריצ'רד וויסמן הבריטי הוביל מחקר מקיף בנושא. הוא מספר שמתוך אלפי הבדיחות שהגולשים הגישו ודירגו באתר האינטרנט שלו, הבדיחות הכילו בממוצע 40 מילים, אבל המצחיקות מביניהן השתרעו בממוצע על פני 103 מילים, לא פחות.

ומה דעתכם?

האם החיים קצרים, וכך גם הבדיחות? או שמא החפזון מהשטן וכך גם בדיחות הקרש, וראוי לתת לבדיחות את הכבוד ואת הזמן שמגיע להן?